"ופניהם איש אל אחיו"

בשגרה היומיומית העמוסה של חיינו הכוללת בתוכה את עול הפרנסה, גידול הילדים, אחריות לימודית ותורנית, ועוד ועוד….
לעיתים בלי משים לב השותפות הזוגית נחלשת ונשחקת
ולעיתים שלא מחמת כוונה חלילה, אלא פשוט מרוב עומס וחיי שגרה קבועה .

חשוב לדעת שדווקא מתוך שגרת החיים החשובה והקדושה, ראוי וצריך לעצור מידי פעם אפילו לרגע אחד לפסק זמן משותף של בעל ואישה, ליציאה קצרה, למפגש שקט ואישי שאינו למטרת סידורים או אירועים משפחתיים …. אלא רק בשביל הקשר האישי הזוגי פסק זמן שהוא רק בשביל שנינו.

חז"ל אמרו: "איש ואשה …זכו…. שכינה שרויה ביניהם", כאשר הקשר בין בני הזוג הוא רגשי, תקשורתי ופנימי, ומקבל את מקומו בין בני הזוג ניכרת השכינה גם ביום יום.

הרב שלמה וולבה זצ"ל בספרו "עלי שור" מאריך רבות על הצורך בבניית
"חיי רגש טהורים בין בני זוג", כהכנה לשכינה בבית.
דבר זה יכול להיבנות בין בני זוג על ידי שיחת עומק פתוחה וכנה ביניהם.

פסק הזמן הזוגי הוא הרבה מעבר ל"בילוי"…. זהו מפגש נשמתי. אפשר לשבת יחד על ספסל בשכונה, ללכת לטיול רגלי קצר, לשתות קפה בפינה שקטה או אפילו לשוחח בבית, בידיעה שיש זמן מוגדר שהוא מוקדש רק לשניכם.
העיקר… שתהיה כוונה זוגית משותפת, התחברות פנימית, הקשבה ותחושת "אנחנו".

וצריך לדעת שפעמים דווקא הדברים שנראים לנו כדברים פשוטים ומובנים מאיליהם ….שעושים אותם בתשומת לב חזקה יותר …הן במילה טובה, בחיוך ובעין טובה וכו' הם אלה שמעמיקים ומחזקים את הקשר ובונים
"חיי רגש טהורים בין בני זוג".
וכשיש רצון כל רגע הופך לזהב.
ועל ידי זה מתחזק הבית, נבנית האהבה, והילדים מרגישים ביטחון והקשר הזוגי הופך מהישרדות זוגית – לקדושה לחיבור ולאהבה אמיתית בין בני הזוג.

ערכתי בחסדי ה
אליה חקשור
שלווה בארמנותייך